: ספר ׳©׳ ׳” ׳” ׳›׳•׳× ׳— ׳§ ׳“ סימן ד

הקודם הבא

הלוקח תפילין בחזקת שהניחם אדם גדול אי צריכין בדיקה

ב"ה כ"ג כסלו התשכ"ג ברוקלין נ"י יצו"א.

מאלהי המערכה, שלום וברכה, יוסף ה` אלף פעמים ככה, לכבוד ידיד נפשי נחמד ונעים פ"ה אי"א וכו` כש"ת הרב הגאון מוה"ר יוסף פנחס הלוי לעווינסאהן שליט"א אבד"ק ציזעו. ברוקלין נ"י יצו"א.

א) אחדשת"ר באהבה ובידידות יתירה ליראי ה` ולחושבי שמו הנני להשתעשע בדבריו היקרים בד"ת אשר בדק לן מר כת"ר בדברי המג"א או"ח סי` ל"ט סקי"ג אהא דאמרו במחבר ס"ט המוכר תפילין ואמר שהיו של אדם גדול נאמן ואינם צריכים בדיקה וכתב המג"א נאמן דעד א` נאמן באיסורין כמ"ש ביו"ד סי` קכ"ז, וע"ש סי` קי"ט ס"א דעכ"פ בעינן שיהא מוחזק בכשרות ע"כ. ותמה כ"ג דאדרבה משם נראה מפורש היפוך שהרי הב"י הביא בסי` קי"ט דעת הרמב"ם ז"ל מפי"א ממ"א שכתב דבזמן הזה אין לוקחין יין בכל מקום אלא מאדם שהוחזק בכשרות ובש"ע לא פסק כותיה אלא סתם דכל אדם בישראל הוא בחזקת כשרות, והש"ך שם סק"א האריך להביא ראיות נגד דעת הרמב"ם ז"ל והביא שכ"כ גם בד"מ דהמנהג אינו כדעת הרמב"ם ז"ל והא דפסק המחבר בסי` א` דבעינן שיהא השוחט נאמן וכן בס"ס ס"ה כתב וז"ל: אין לוקחין בשר מכל טבח ששוחט לעצמו ומוכר אא"כ היה מוחזק בכשרות והוא לשון הרמב"ם וזה קשה גם על הטור וצ"ל דדעת הט"ו לחלק דשאני טבח שוחט דשכיחא טובא וגם דיני שחיטות מרובים ובקל יכול לעשות שהייה או דרסה או שאר פסולים ואם לא הוחזק בכשרות אסור ע"ש עכ"פ נראה מפורש דמחלק הש"ך ז"ל דדוקא בשוחט לעצמו ומוכר בעי מוחזק אבל בשאר מילי לא ע"כ הקשה אדם קשה כברזל.

ב) ומה שנלפענ"ד ראשונה דהנה הרמ"א ז"ל אף שבד"מ כתב דהמנהג אינו כדעת הרמב"ם אלא מחזקינן כל אדם בחזקת כשרות מ"מ בהמפה על הש"ע הביא דעת הרמב"ם בהג"ה שם, וז"ל: וי"א אפילו ממי שאינו חשוד רק שאין מכירין אותו שהוא מוחזק בכשרות אסור לקנות ממנו יין או שאר דברים שיש לחוש לאיסור וכו` והנראה דהרמ"א ז"ל חזר בו ממה שכתב בד"מ דאין המנהג כן או שיאמר דבד"מ ג"כ רק כתב דאין המנהג ר"ל שאין נוהגין, אבל באמת היה לנהוג כן כדעת הרמב"ם ולכן בש"ע הביא דעת הרמב"ם ולא כתב כלל לא נוהגין כן, לומר דבאמת צריך לנהוג כן, ודלא כמו שלא נוהגין ר"ל דאז לא נוהגין כן ולכן באמת פלא על רבינו הש"ך ז"ל שהביא לעצמו ראי` מהד"מ דלא נהגו כהרמב"ם מאחר דברמ"א לא זכר כלום מזה נראה דס"ל דצריך לנהוג כהרמב"ם ז"ל עכ"פ וכן כתב להדיא הט"ז שם סק"ב לאחר שהביא דברי הד"מ כתב וז"ל: וכיון שלא כתבו הרב כאן משמע שאין לנהוג (ר"ל כבד"מ) ונכון הוא, ובפרט שאנו רואין קלקול הדורות ולא אכשור דרי. ועיין דג"מ שם מה שתמה על הש"ך גם בערוך השלחן האריך הרבה וחילק באופן אחר דבבשר אין איסור ליקח מכל אדם אא"כ שוחט ומוכר בעצמו אבל בשארי דברים ודאי דיש לחוש לדעת הרמב"ם ז"ל כיון שרבינו הרמ"א פוסק כן וכן המנהג פשוט בכל תפוצות ישראל כשאחד אין מכירין אותו שהוא מוחזק בכשרות הביא יין, או גבינה וחמאה, או קמח פסח, או כרכשאות יבשות, או בשר מעושן, וכיוצא באלו מביא עמו כתב הכשר מרב היושב על כסא ההוראה וביחוד בזמן הזה ע"ש בס"ט מה שהאריך. ובאו"ח סי` ל"ט פסק ג"כ לענין המוכר תפילין ואומר שהם של פלוני צריך להיות דוקא מוחזק בכשרות ואז נאמן ע"ש.

ורבינו בעל הלבושים ביו"ד לבוש עטרת זהב גדולה סי` קי"ט ס"ב כתב וז"ל: בד"א בחשוד אבל בסתם כל אדם הרי הוא בחזקת כשר ויכול לאכול עמו וכו` בד"א להתארח אצלו אבל לקנות ממנו לא יקנה יין או שאר דברים שיש לחוש בהן לאיסור כי אם ממי שמכירין אותו ומוחזק בכשרות ע"כ. ופסק ג"כ כהרמב"ם ז"ל, אלא שדבריו ז"ל צ"ע ממה שכתב בסי` ל"ט באו"ח סי` ס"ט בהא שמעתתא דאנן עסקינן בה וז"ל שם ואם אמר שהוא לקחן מאדם גדול שמוחזק בהן נאמן ואינם צריכין בדיקה דעד אחד נאמן באיסורין וכל ישראל בחזקת כשרין להעיד אעפ"י שיש לו בו תועלת דהא דמצריכינן לבדוק כשאינו אומר כן לא משום דחשדינן ליה אלא חוששין שמא יחזיק עצמו למומחה ואינו מומחה שזה יש לחוש בכל אדם שאין מוחזקין בו אפילו הוא אדם כשר ע"כ. והני מילי לכאורה סתראי מסי` קי"ט, דהתם כתב מפורש דלא אמרינן כל ישראל בחזקת כשרות וכאן כתב להיפוך וצ"ע. עכ"פ בסי` קי"ט פסק כהרמב"ם ורמ"א ז"ל.

גם הפר"ח ז"ל חולק על הש"ך יו"ד הנ"ל ומדחה הראי` שהביא מירושלמי אלא שבסופו נראה מ"מ דעתו נוטה להש"ך אבל לא כתב כן להדיא ובע"ה העלה דיש להחמיר ובחכמת אדם כלל ע"א ס"א פסק ג"כ דבזה"ז ראוי להחמיר וכן נראה מסקנת הבאה"ט ועיין פרי תואר סק"א ועוד אחרונים ז"ל ומעתה כיון דאית לן כל הני אחרונים ז"ל דס"ל דהלכה כהרמב"ם וכרמ"א דגם בשאר איסורים בעינן שיהא מוחזק וא"כ דברי המג"א אתי כפשיטות דפסק ככל הני גאוני ז"ל שפסקו כהרמ"א ומ"ש וע"ש סי` קי"ט ס"א כונתו אדברי רבינו הרמ"א דבעי עכ"פ מוחזק בכשרות וזה פשוט.

ג) שנית נראה דלכאורה בעיקר קושית הש"ך צ"ב לפענ"ד שהקשה שם סתירת דברי הטור שבסי` ס"ה העתיק דברי הרמב"ם ז"ל בסתם ובסי` קי"ט כתב דסתם כל אדם הרי הוא בחזקת כשרות ולפום ריהטא אמאי לא הקשה ליה ג"כ ממה שכתב הטוי"ד סי` י"ח וז"ל: כתב א"א הרא"ש ז"ל, והאידנא נוהגין בכל גלות ישראל שאין מאמינים לקצבים וממנים אנשים ידועים על השחיטה ועל הבדיקה ולהם מחלו חכמים את כבודם כי הם זריזים וזהירים מתוך כך נתבטל בדיקת החכם לגמרי גם למי ששוחט לביתו וכו` והנה הכי נמי מפורש דעת הרא"ש ג"כ דאין מאמינים לקצבים והבודקים ולא סמכינן אסתם כל אדם דהוי בחזקת כשרות וצ"ע דלפי"ז לקצבים כ"ע מודי להו דאין מאמינים להם וא"כ קשה למה כתב הטור בסי` ס"ה וכתב הרמב"ם ומיהו אין לוקחים בשר מכל טבח וכו` ולא זכר כלום מדברי הרא"ש ז"ל שכתב ג"כ דלא סמכינן בסתם דהוי בחזקת כשרות וקצת יש לחלק דהרא"ש מיירי ממנהגא והרמב"ם מדינא וצ"ע, אבל אם נחלק בין שוחט לשאר איסורים וכדעת הש"ך אתי הכל שפיר.

ד) ומה שנראה לפענ"ד עוד בישוב קושית הש"ך ז"ל דלעולם יש לומר דס"ל להטור כדעת הרמב"ם ז"ל דלאו כל אדם מוחזק בכשרות והא דכתב הטור דסתם אדם מוחזק בכשרות היינו דוקא לענין לאכול עמו, ר"ל דהטור מחלק בין לאכול עמו ובין אם רוצה למכור דכשרוצה לאכול אצל אדם מישראל ואוכל עמו יחד אז אמרינן דאפילו סתם בני אדם מהימן, אבל אם רוצה לקנות מישראל דבר שצריך נאמנות של עד א` אז צריך דוקא שיהא מוחזק בחזקת כשרות, וחלוק זה מבואר בלבוש הנ"ל שכתב בד"א בחשוד אבל בסתם כל אדם הרי בחזקת וכו` בד"א להתארח אצלו אבל לקנות ממנו לא יקנה יין או שאר דברים וכו` כי אם ממי שמכירים אותו ומוחזק בכשרות הרי שחלק בין להתארח ולאכול אצלו ובין לקנות ממנו, ובחלוק זה ידוייק לשון הטור בסי` קי"ט שכתב וז"ל: החשוד לאכול דברים וכו` ואם נתארח עמו לא יאכל משלו בד"א בחשוד אבל בסתם כל אדם הוא בחזקת כשרות ויכול לאכול עמו וכו` ולכאורה יתור לשון איכא הכא דהני ג` תיבות יכול לאכול עמו נראים כמיותרות, ומאי משמיענו בהם דמי לא סגי כי אמר בד"א בחשוד אבל בסתם כל אדם בחזקת כשרות וכו` וידענא דקאי אלעיל. ועיין גמ` ע"ז דף ל"ט ע"ב וכולן אם נתארח אצל בעה"ב מותר, מסייע לי` לריב"ל דאריב"ל שגר לו בעה"ב לביתו מותר מ"ט בעה"ב לא שביק התירא ואכל איסורא וכו` ע"ש ובגמ` גיטין ל"ז ע"ב.

ומדקאמר ויכול לאכול עמו נראה לדייק דכוונתו בזה דדווקא עמו הוא דיכול לאכול אבל ליקח ממנו הכ"נ דאסור אא"כ אית ליה חזקת כשרות וזה נראה דיוק נכון בס"ד, ובזה האירו לנו דברי רבינו הרמ"א בד"מ שם בסק"א שאחר שהביא הב"י ז"ל שיטת הרמב"ם ז"ל דאין לוקחין יין בכ"מ אלא מאדם שהוחזק בכשרות כתב הד"מ ודברי הטור ג"כ קצת משמע הכא ואולי כוונתו בזה למה שכתבתי בס"ד. ולפי מה שכתבתי לא קשה מידי קושית הש"ך ז"ל מסתירת דברי הטור דהטור כשהוא לעצמו באמת נמי ס"ל כהרמב"ם דלקנות בעי דוקא מוחזק בכשרות וממילא אתי שפיר נמי דברי הטור מסי` י"ח ומסי` ס"ה דהתם מיירי הכל לקנות והתם בעי דוקא מוחזק בכשרות והכל על מכונו יבא בשלום. ולפ"ז מה שתמה הדג"מ על הש"ך ז"ל דמה ראי` מייתי הש"ך מדברי הטור לפענ"ד אדרבה לא די שאינו ראי` להש"ך אדרבה ראי` נגד דברי הש"ך ובאמת כי מאד פלא על רבינו הש"ך ז"ל שהביא שם סוף דברי הד"מ ז"ל דהמנהג אינו כדעת הרמב"ם ז"ל, ובתוך כדי דבור מקשה סתירה על הטור ומשני ליה והשמיט תחילת דברי הד"מ דמפרש דברי הטור כדעת הרמב"ם ולא קשה לי` מידי וכנ"ל וצ"ע.

איברא דבעיקר חלוק הש"ך ז"ל, עיין ד"מ יו"ד סי` א` ס"ק י"ב שכתב אדברי הב"י שהביא דעת המרדכי בשם ר"ח בפא"ט שצריך שיהא השוחט נאמן דלא חיישינן ביה שמא יאכל נבלות וטרפות לישראל והמרדכי כתב דלא ידע מנ"ל דסתם ישראל בחזקת כשרות הם וכתב הב"י דמדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ח מהמ"א נראה שסובר כדברי ר"ח וכתב עליו הד"מ ז"ל שם דזה אינו דהרמב"ם לא קאמר אלא בשוחט לעצמו ומוכר לאחרים אבל בשאר שוחט לא קאמר וע"ש דכן הוא, מ"מ נ"ל בזמן הזה דכל אחד בודק הסכין לעצמו ואינו מראה לחכם שצריך שיהיה אדם כשר כמ"ש הרא"ש לקמן סי` י"ח וע"ל סי` קכ"ז מדין נאמנות ע"א באיסורין עכ"ל. וא"כ עינים לנוכח יביטו דחלוק הד"מ ז"ל בין שוחט לעצמו ומוכר לאחרים ובין שאר איסורים וא"כ צ"ע גם בזה שכתב הש"ך ז"ל תירוץ זה מדעתיה דנפשי` דצ"ל דשאני טבח שוחט דהוא באמת תי` הד"מ ז"ל.

אלא דמעתה תקשה קושיא עצומה לפי שיטת הש"ך ז"ל נמצא דברי הד"מ סותרים דבד"מ הנ"ל כתב כחלוק הש"ך ז"ל דשאני שוחט והכא בסי` קי"ט בש"ע פרס מפה כהרמב"ם דסתם ישראל אינו בחזקת כשרות ונמצא סתירה זו שהקשה אט"ו נשארה על רבינו הרמ"א ז"ל אבל אי נימא כמו שכתבתי בס"ד אתי שפיר מאד דברי הרמ"א ז"ל דנ"מ בין לאכול ובין לקנות וזה מדויק בלשונו הזהב של רבינו הרמ"א ז"ל שכתב וז"ל: וי"א אפילו ממי שאינו חשוד רק שאין מכירין אותו שהוא מוחזק בכשרות אסור לקנות ממנו וכו` מיהו אם נתארח אצלו אוכל עמו הרי מפורש דמחלק בין מתארח לאכול עמו ובין הרוצה לקנות ממנו וכנ"ל ודו"ק כי זה נכון בס"ד. שוב מצאתי בקונטרס אחרון בש"ע הרש"ז הל` שחיטה סי` א` סק"ב שכתב להדיא כן, וכתב שם דברי הד"מ שגם הטור ס"ל כרמב"ם דלא כש"ך שם ע"ש מה שהאריך. ולפ"ז יש ליישב דברי המג"א בסקי"ג הנ"ל דכיון דהכא מיירי במוכר תפילין ואומר שהיו של אדם גדול ונאמן, שפיר כתב המג"א דנאמן מטעם דע"א נאמן באיסורין אבל עכ"פ בעי שיהא מוחזק בכשרות דכיון דהכא בא לקנות התפילין ולקנות קיי"ל כהרמ"א דסתם אדם אינו נאמן אלא בעי מוחזק בכשרות ולכן כתב הרמ"א והערוך השלחן דבעי להיות מוחזק בכשרות [עיין משנה הלכות ח"ה סימן י` וכפי שנתברר לי אח"כ אין להדברים מקור].

ה) ולפי פי` זה עלה לן דבר חדש דאם הניח המוכר הני תפילין בעצמו ובירך עליהם אז כבר שפיר מותר לקנותו אפילו מסתם בנ"א דנראה לפענ"ד פשוט דהיכא דהתירו לאכול בסתם אדם מישראל אף שאינו מוחזק בכשרות מ"מ מותר אח"כ לקנות מאותה בהמה שנשאר ממנה לאחר שאכל ממנה דכיון שהותר לו לאכול מבהמה זו עמו אף שאינו בחזקת כשרות שוב א"א לומר דנאסרה החלק השני מה שאינו אוכל עמו כיון שאינו מוחזק בכשרות דמי אסרה וא"כ הכ"נ בתפילין אם הניחם המוכר בעצמו ובירך עליהם הוה כמו אוכל עמו דאפילו בסתם שאינו מוחזק אוכל דהוה כנתארח אצלו והכ"נ לענין תפילין כנלפענ"ד.

ועוד בו שלישיה דלאחר התבוננות קצת איכא למימר דבאמת תי` הש"ך וחלוק הד"מ תרי מילי נינהו דתרי טעמי נינהו דהנה הש"ך ז"ל כתב וז"ל: וצ"ל דדעת הט"ו לחלק דשאני טבח שוחט דשכיחא טובא וגם דיני שחיטות מרובים ובקל יכול לעשות שהי` או דרוסה או שאר פסולים ואם לא הוחזק בכשרות אסור ע"כ נראה כוונתו ז"ל דהטעם לחלק רק משום דשכיח טובא ומשום דדיני שחיטה מרובים ובקל יכול לקלקל אבל הד"מ לא כתב לן טעמא כלום אלא כתב סתם דשוחט לעצמו ומוכר לאחרים אסור אם לא הוחזק בכשרות א"כ נראה החלוק פשוט דלטעם הש"ך ז"ל כל שנמצא דבר כעין שחיטה דשכיח טובא והדינים מרובים ורק אז יהיה אסור אם אינו מוחזק בכשרות אבל במקום שאין שכיח ואינו רב הקלקול לעולם מהימן סתם אדם מישראל אפילו אינו מוחזק בכשרות. אבל לחלוק הרמ"א ז"ל הכל תלוי דאם הוא שוחט לעצמו ומוכר לאחרים אינו נאמן בסתם והא דנאמן בע"א היינו כשמעיד על של אחרים. נמצא דהכל תלוי דאם הוא שלו ומוכר לאחרים לעולם צריך להיות מוחזק בכשרות ואם הוא מעיד בשל אחרים נאמן אפילו בסתם ולפ"ז שפיר מיושבים דברי המג"א דכיון דהכא מיירי במוכר תפילין שיש לו והוא אומר שהם היו של גדול אחד אבל עכשיו הם שלו שקנאם או קבלם בירושה וכיון שהם שלו אינו נאמן בסתם אלא בעי דוקא מוחזק בחזקת כשרות וכדעת המג"א.

ואנהירן לן עינין וראיתי בפמ"ג או"ח סי` ל"ט ס"ק י"ג שכתב כן להדיא בדברי המג"א וז"ל: ועמ"א דעד א` נאמן באיסורין אפילו הוא פסול לעדות היינו בשל אחרים אבל בשל עצמו אם אין מוחזק בכשרות אין לוקח הימנו כמ"ש הר"ב בהג"ה יו"ד קי"ט וה"ה כאן דמוכר שלו לאחרים וכו` ע"ש. וא"כ אתי שפיר דברי המג"א באוריין תליתאי. ומכאן קשה לי אמחצה"ש שרמז עליו כת"ר שליט"א באו"ח סי` ל"ט הנ"ל שהביא אדברי מג"א דברי הש"ך קי"ט הנ"ל דפליג הרמב"ם ז"ל וקשה ליה דלמה פסק המג"א נגד הש"ך ז"ל ודחק ליישב דהמג"א (נ"ל ט"ס מש"כ בש"ע שלי שם דרמ"א דימה כתיבת תפילין, וצ"ל דהמג"א) דימה כתיבת תפילין לשחיטה שגם בהם דיני כתיבה מרובים ובאמת כי דבר זה איני כדאי אבל הרי הש"ך כתב שם דבעי תרי מילי שכיח טובא שיכשל ובקל יכול לעשות פסול ומנ"ל לומר דבתפילין ג"כ איכא הני תרי טעמי אבל לפמ"ש אתי שפיר לפענ"ד הכל.

ופה שבתה קולמסי אף שנשארה עליו עוד הרבה דיו מה שבאמת רציתי עוד להשתעשע את כת"ר אבל יאמין לי כי יצאתי ממחיצתי וגדרי גם כעת רק לכבודו הרם כי אני יש לי עוד כמה ענינים קודמים להשיב יתן בי ה` כח ואי"ה עוד חזון למועד ועד התם הנני בזה ידיד נפשו המכבדו ומוקירו כערכו הרם ומברכו בברכת התורה ללומדיה בלב ונפש.

מנשה הקטן